כפי שאנו יכולים לראות, לאחים דתיים, נזירים, שרים ונזירים יש קווי דמיון, אבל הם שונים אפילו בתוך הקהילות שלהם. חלק מהקנובים בחרו להסתגר, ועבדו רק בתוך המנזר שלהם. האנקוריטים החלו את המסע האמוני שלהם במנזרים כדי לקבוע אם הם מסורים מספיק כדי להמשיך באורח חיים כזה, ואז לכו לחיות אותו בבדידות.
- גם כמרים וגם כמרים מייצגים את ה’דרגות’ הנמוכות ביותר של שרים כאלה.
- סופר טרפיסט יעביר את רווחיו לאב המנזר שלו או לקודם, לטובת הקהילה כולה.
- כומרי כבשים נוסעים בכבישים מהירים סלולים, בעוד שכמרים מנהיגים הם חלוצים שנוסעים בדרך הפחות מטיילת.
- קיומם של נזירים הוא ניסיון לחקות את ניסיונו של ישוע, חיים בעוני, צניעות וצייתנות, שלושת הנדרים שהנזירים היו צריכים לאמץ, לקחת את קיומם מתרומה ולהציע עזרה ותפילה בתמורה.
- אבל המגרש שעלינו לחפש אינו זה של מרתה שהסתבכה בהרבה הגשה; זה של מרי שחובקת את הדבר האחד הדרוש.
- מכיוון שישנם גם מסדרי גנאי שהמיסיונרים שלהם מאיטליה הם בוחרים להתייחס אליהם כ”Fra”, קיצור של “Frater”, שפירושו בלטינית “אח”.
- כמרים מנהיגים, לעומת זאת, לא רוצים שיכניסו אותם לקופסה וחפצים כל הזמן בנזילות ויצירתיות כיצד “לעשות כנסייה”.
- כוהני דיוקיסאן אינם נוטרים נדרים של עוני ועשויים להחזיק ברכוש ולרשת אותו.
לכמרים לכבשים יש רק חזון לאנשים שהם רואים. עם זאת, החזון של הכמרים המנהיגים חורג מהחברות הנוכחית שלהם.
כומר, נזיר ונזיר: שלוש מילים שלעתים קרובות מפותלות
בפיליפינים הקתוליים ברובם, כתובות כנסייתיות מותאמות מהמנהג האמריקאי אך עם שינויים. הכותרות המפורטות להלן משמשות רק באירועים הרשמיים ביותר בתקשורת או בהתכתבות רשמית, למעט צורות הפנייה הפשוטות יותר. בדרך כלל נכללים פוסט-נומינליים המעידים על תואר אקדמי או חברות בסדר דתי.
הכנסייה האורתודוקסית המזרחית
למרות שהם אוהבים ומוכנים למות למען הכבשים, הם מעדיפים לקבל את הכבוד שלהם מאשר את הרצון להיות חברם הקרוב של כולם. הסיבה לכך היא שכבוד חשוב יותר כדי לגרום לקהילה להתקדם, מאשר חברות וידידות. אם כי, עדיף שיהיו שני האלמנטים בכנסייה, וזו הסיבה שחשוב שיהיו כמרים כבשים בכנסייה שיוכלו לעשות זאת כדי להביא איזון לכנסייה.
תן לי מילה
למרות שאלו אינם יכולים להתאים לכל כומר בדיוק, הם נועדו לעורר מחשבה. הנזיר של ימי הביניים המוקדמים הוא אז מישהו שחי לבדו, מתפלל וסבל, ומכפר על חטאי העולם כולו כך. המילה Monk מגיעה ממונוס ואצ’וס, המאוחדים במילה היוונית Monachos. חיים המקודשים לסבל אז, לחרטה כמכשיר לגאולה עצמית אבל יותר מכל לכל החוטאים בעולם. קונוטציה כזו קשורה למילה נזיר, שבמשך רוב תקופת ימי הביניים ממשיכה להיות משמעותה של גברים החיים לבדם או התאספו במנזרים או במנזרים, שם הם הקדישו את עצמם רק לתפילה, תשובה והתבוננות.
“יום בחייו של נזיר בודהיסטי” מאת TrueTube
הם סימן יוצא דופן של הכנסייה, ועדים לישוע המשיח. כמרים שנשבעו למסדר דתי (כמו הפרנציסקנים, הדומיניקנים וכו’) או קהילה נזירית נדרים נדרים של עוני, ומוסרים כל הכנסה שהם מייצרים באמצעות יצירותיהם לממונים עליהם. אז, סופר דומיניקני שמרוויח רווחים מספריו יעביר את המחאות התמלוגים הללו למסדר המטיפים. נזיר הוא אדם שחי עם נזירים אחרים בקהילה. הם משרתים את הכנסייה באמצעות התפילה שלהם, המדיטציה והצעת הפירות של זמנם עם אלוהים. עבודתו ותפילה של נזיר מיועדות בעיקר לעולם.
כומר, נזיר, אח, אבא: מה זה אומר?
הם היו צריכים להשתלט על עבודת הכפיים במנזרים. כאשר העבודה עברה לכיוון חינוך בתחילת המאה ה-17, האחים הפכו ליותר מסתם פועלים. שף, מורה, נגר או רופא יישמו את המיומנויות הללו כחלק משירותו הרוחני לקהילה הדתית בה הוא חי. אז אח שהוא שף ונמנה עם האחים של פרנסיס אקסבייר הקדוש יהיה מעורב בהכנות לארוחה עבור אותה קהילה. כוהני דיוקיסאן אינם נוטרים נדרים של עוני ועשויים להחזיק ברכוש ולרשת אותו.
“יום בחייו של אח סטודנט” מאת בית הלימודים הדומיניקני
עלייתה של דרך חדשה זו לחוות את הדת נבעה ככל הנראה מתגובה של הכנסייה הקתולית לתנועות הקתרים והוולדנסים, שקיבלו אישורים רבים באיטליה ובצרפת באותה תקופה. כעת, כמה נזירים ונזירים מבינים את ייעודיהם כדתיים, מסתפקים פשוט להיות אחים בתוך המסדר או הקהילה שלהם; הם לא רודפים אחר הכהונה. המילה “נזיר” מקורה במילה הלטינית monachus, מילה לנזירים, המושרשת במשמעות של “בדידות”. זה קשור להופעתם של החוויות הראשונות של גברים ונשים מהורהרים, כמו האבות והאמהות במדבר.
אחים דתיים שאינם כוהנים נקראים “אח” (בקיצור “בר”); לדוגמה, “בר. חואן דה לה קרוז, OFM”. לאחר שהושפעו מהספרדים, ניתן לכנות את חברי מסדרי המנדקס “פריי”; לדוגמה, “Fray Juan de la Cruz, OSA”.
דיאקונים מכונים רק לעתים רחוקות “דיאקון” ואחריו שמותיהם כמו בארצות הברית, למעט כאשר פונים אליהם באופן רשמי. במקום זאת, מתייחסים אליהם בשפת הדיבור כ”ר”ב”. בניגוד לכמרים שפונים אליהם כ”אבא”. בישוף מכונה “Ang Mahál na Obispo” (“הוד מעלתו, הבישוף”), באופן דומה לארכיבישופים, ובאופן נפוץ יותר בשם “Ang Lubháng Kagalanggalang” (“הכומר ביותר”). כמו כן, בדומה לארכיבישופים, לרוב מתייחסים לבישופים כ”בישוף” ואחריהם שמותיהם; למשל, “הבישוף חואן דה לה קרוז”. ארכיבישוף מכונה “Ang Mahál na Arsobispo” (“הוד מעלתו, הארכיבישוף”). לרוב מתייחסים לארכיבישופים כ”ארכיבישוף” ואחריהם שמותיהם; למשל, “הארכיבישוף חואן דה לה קרוז”.
השוואה בין הנזיר הפשוט לבישוף העליון
אולי בפעם הראשונה שיורש חדש פונה כ”חסדך”, “הוד מעלתך” או “ולדיקה”, זה מרגיש משכר משכר. עם זאת, אני לא מאמין שהאפקט נמשך הרבה יותר משבוע, אם אפילו זה. יש סיבה לפנות ליורשים בכבוד ובצורה הולמת, אבל זה באמת הרבה פחות תועלת לבישוף מאשר זה לטובתנו, וזו מאותה סיבה לילדים שמכבדים מבוגרים מצבם טוב יותר מילדים שלא מכבדים.
ניגודים בין כומר כבשים לכומר מנהיג
על פי הכנסייה הקתולית למעשה, רק מי שקיבל את התואר השני או השלישי של הסקרמנט של המסדר הקדוש יכול להיחשב ככוהנים. הדיאקון אינו כהן אז, בעוד שהפרביטר והבישוף הם אכן כמרים.