ג’אז בלוז עדיין פופולרי היום, ויש הרבה מוזיקאי ג’אז מוכשרים שממשיכים ליצור מוזיקה חדשה וחדשנית בסגנון זה. הבלוז הוא מרכיב מרכזי בז’אנר הג’אז, ומוזיקאי ג’אז מנגנים בלוז כבר עשרות שנים. ג’אז נוטה להיות מורכב יותר מבלוז גם מנקודת מבט הרמונית. התקדמות אקורדי ג’אז עושים לעתים קרובות שימוש בהרחבות עליונות ואקורדים משתנים, בעוד שהתקדמות בלוז נוטה להיות פשוטה יותר.
- הג’אז מורכב וניסיוני יותר מהבלוז, עם דגש גדול יותר על אינטראקציה קבוצתית ונגינת אנסמבל.
- @גרהם טוב, אתה יכול לדון הרבה איפה השורשים, מה צריך להיחשב הסיבה המקורית למה עושים כאלה ואחרים.
- זה היה גם נפוץ שמוזיקאי בלוז נשארו על אקורד עבור מידה נוספת או שתיים אם הם רוצים להרחיב ביטוי.
- שאר הכלים בלהקת ג’אז כוללים סקסופון, חצוצרה וטרומבון.
- בלוז מבוסס גיטרה חשמלית הפך לפופולרי לאחר מלחמת העולם השנייה, והיה לו השפעה רבה על מוזיקת הרוקנרול המוקדמת.
- הפסנתר מנוגן בסגנון מורכב המשלב אקורדים והתקדמות שונות.
אלה כוללים פאנק, ג’אז בלוז, סול, סווינג, ג’אז לטיני ופיוז’ן. מעניין למדי, מוזיקת ג’אז הייתה נהוגה לנגן בבתי בושת במהלך אותה תקופה. מקורו של הבלוז באזור הדלתא של מיסיסיפי מתישהו לאחר מלחמת האזרחים. שירי עבודה אפרו-אמריקאים, ספיריטואלים וצעקות שטח היוו את הבסיס לבלוז. בלוז היה במקור מוזיקה כפרית, שניגנה על ידי אנשים בעלות נמוכה וכלים זמינים בקלות כגון מפוחית או גיטרה מנוגנת עם שקף. השירים היו במקור קינות איטיות עם תווים שטוחים או תווים “כחולים”, שהעניקו לו צליל שונה לחלוטין מהמוזיקה האירופית.
איך לנגן את “ווסט אנד בלוז” של לואי ארמסטרונג בפסנתר
האפרו-אמריקאים יצרו את הבלוז כצורה של ביטוי עצמי, תוך הסתמכות על המסורות המוזיקליות האפריקאיות שלהם וחוויות העבדות וההפרדה. בתחילת המאה ה-20, מוזיקת הבלוז החלה להיות מושפעת מג’אז, ושני הסגנונות בסופו של דבר התאחדו ויצרו את ז’אנר הג’אז בלוז. בלוז הוא סגנון מוזיקה שמקורו בקהילה האפרו-אמריקאית בארצות הברית. זוהי צורה מוזיקלית ששורשיה בשירי העבודה, הרוחניות ובמוזיקה העממית של התרבות האפרו-אמריקאית. סגנון מוזיקת הבלוז מאופיין בלחנים הפשוטים, לעתים רודפים, בטקסטים הדלילים, לרוב מלנכוליים, ובקולות המחוספסת והמרגשת. בלוז הוא ז’אנר אפרו-אמריקאי של מוזיקה שמקורו לפי האמונה במדינת מיסיסיפי הדרומית.
שירי עבודה: המכנה המשותף
ג’אז ובלוז הם מסורות או סגנונות מוזיקליים שהם אמריקאיים, ושניהם מאמינים שמקורם בחלק הדרומי של המדינה. ז’אנרים מוזיקליים אלו נזקפים גם לזכות האפרו-אמריקאים שכן במשך זמן רב לאחר המצאתם המשיכו הסגנונות המוזיקליים הללו להתאמן על ידי אנשים מקהילה זו. למאזין שאינו עמוק במוזיקה עשוי להתקשות להבדיל בין ג’אז לבלוז בגלל הדמיון והחפיפה הברורים שלהם. עם זאת, ישנם הבדלים עדינים בין שני הז’אנרים המוזיקליים שיודגשו במאמר זה. שני סוגי המוזיקה הופיעו בדרום העמוק האמריקאי בסביבות סוף המאה ה-19 והתפשטו צפונה ויצרו תת-ז’אנרים שונים. ג’אז ובלוז מתאפיינים שניהם בשימוש בתווים “כחולים”, תווים מתנדנדים ומקצבים מסונכרנים.
ההיסטוריה של הבלוז
וכן, הייתי אומר שזה הכי בולט הצליל של גיטרת סלייד שמניעה אקורדים שלמים. באותה תקופה, מוזיקאים לא היו רגילים לסגנון מוזיקה אחד שכן שילבו סגנונות ג’אז ובלוז. אני לא חולק על כך שהקשת המטומטמת היא חלק מהמורשת המוזיקלית, אבל זו היסטוריה פשוטה שגיטרה סלייד נקלטה עבור סגנון הבלוז הקיים ממקורות אחרים. לוויקיפדיה יש קצת סיכום, אבל יש ספרים טובים יותר על זה. וכמובן יש הקלטות של אנשים כמו טמפה רד, אז אנחנו יודעים איך הם ניגנו. מוזיקת בלוז היא צורה מוזיקלית אפרו-אמריקאית שמקורה בדרום העמוק בתחילת המאה ה-20.
הסבר ההבדל בין ג’אז לבלוז
תווים כחולים הם תווים המושמעים או שרים בגובה גובה מעט נמוך יותר מהצלילים המז’וריים בסולם. הגיטרה מנוגנת עם מקצב “בוגי ווגי” המעניק למוזיקה את הצליל האופייני לה. עדיין לא ברור איך בדיוק התפתח הג’אז, אבל ברור שהייתה לו השפעה עמוקה על התרבות והמוזיקה האמריקאית. הג’אז תואר כ”אחת מצורות האמנות המקוריות של אמריקה” והשפיע על ז’אנרים רבים אחרים, כולל רוקנ’רול והיפ הופ. בסוף שנות ה-60 מוזיקאי ג’אז החלו להשתמש בכלים חשמליים ולקחת על עצמם את ההשפעה של מוזיקת הרוק וה-Fאנק שהיו פופולריים באותה תקופה. לעומת זאת, מוזיקת הבלוז מקורה בדרום מיסיסיפי והוקלטה לראשונה בשנות ה-20.
ג’ֶז
ג’אז הוא ז’אנר מוזיקה שמקורו בקהילות האפרו-אמריקאיות של ניו אורלינס, ארצות הברית. הוא הופיע בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, והתפתח משורשים בבלוז וברג’טיים. מאז עידן הג’אז של שנות ה-20, הג’אז הפך להכרה כצורה מרכזית של ביטוי מוזיקלי. הג’אז מתאפיין בתווים סווינג ותווים כחולים, קולות קול ותגובה, פולי מקצבים ואימפרוביזציה.
מקורות הג’אז
השירים המושרים על ידי עבדים אפריקאים שחורים יכולים להיחשב כמבשר לסגנון המוזיקה שנקרא מאוחר יותר בלוז. אין צורה מוזיקלית אחת מאפריקה שיכולה להיחשב כאב קדמון של ז’אנר המוזיקה המכונה בלוז.
ההבדל במכשירים
הבלוז הוא סגנון מוזיקה שמקורו בדלתא של מיסיסיפי בסוף המאה ה-19. הוא מאופיין בהתקדמות אקורד חוזרת של 12 תיבות ותבנית קריאה ותגובה בין הזמר לבין הגיטרה או המפוחית.
רוב מנגינות הג’אז הן אינסטרומנטליות בלבד, בעוד ששיר בלוז תמיד מכיל מילים. דמיון נוסף בין בלוז לג’אז הוא השימוש שלהם בתווים כחולים.
האם מוזיקאי ג’אז מנגנים בלוז?
לבלוז יש שורשים גם במסורת הלהקה הצועדת, אך כלי הבלוז הנפוץ ביותר כולל את המפוחית וגיטרת הסלייד בנוסף לכלי הלהקה הסטנדרטיים. הוא השתמש בדרך כלל באקורדים I, IV ו-V והציג מנגינות ששילבו תווים בלוזיים. היו בלוז של 8 תיבות, בלוז של 12 תיבות ובלוז של 16 תיבות.
אמני ג’אז מנסים ליצור טון ייחודי ואקספרסיבי לכלי הנגינה שלהם, המכונה גם “קול”. מוזיקאי ג’אז מיומנים מנגנים ומקיימים אינטראקציה עם קצב סווינג, גרוב או קצב דחף שיוצר תגובה פנימית של הקשה ברגל או הנהנת ראש. למקצבים האלה יש שורשים במוזיקה אפריקאית מסורתית, תוך שימוש בפעימות של מקצבים מסונכרנים כדי ליצור את הגרוב. ג’אז כולל גם את הגיטרה, אבל זה לוקח מושב אחורי לפסנתר בז’אנר הזה. הפסנתר מנוגן בסגנון מורכב המשלב אקורדים והתקדמות שונות. שאר הכלים בלהקת ג’אז כוללים סקסופון, חצוצרה וטרומבון.